הגשמת חלומות, מימוש עצמי ויזמות עסקית -חברתית בגיל הפלוס! "כִּי אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי"

אם כבר יצאתם לפנסיה (או שאתם רגע לפני היציאה) ואין לכם שום כוונה לשבת על הספסל ולהביט בחיים חולפים מול עיניכם…

  • אם להיות סבא וסבתא זה מרגש וממלא אתכם – אבל אתם לא רוצים להיות רק “סבאסבתא”
  • אם אתן מרגישות בכל תא בגוף, שיש לכן עוד המון מה להציע לעולם, שצברתן ידע, ניסיון, חוכמת חיים, פורפורציות, חמלה ואהבה ושכל אלו יכולים להתבזבז להם סתם כך!
  • אם אין לכם שום רצון להיתפס רק כאוכלוסייה בסיכון, קבוצה בטיפול או סוג של בעיה שהחבר’ה הצעירים צריכים איכשהו להתמודד איתה, ובמקום להיות ה-בעיה בא לכם להיות ה-פתרון!
  • אם יש בכם תשוקה, להט ורצון להשפיע על העולם…

*אם עניתם ב”כן” על אחד מן הסעיפים הקודמים (או יותר:) המשיכו לקרוא – כי כל מה שאומר כאן בהמשך יחזק אתכם\ן ויסייע לכם\ן לצאת אל הדרך ולהצטרף אל אלו שכבר הולכים בה בשמחה ובגאווה.

4 סיבות שיסבירו לך מדוע יציאה לפנסיה (כפי שמקובל לעשותה בחברה המערבית) היא בעיניי טעות הרת גורל...

אם תסתובבו ברחובות אוקינאווה (בעיקר בחלקו הצפוני, של האי המרכזי, מתוך הארכיפלג המונה 161 איים) ותשאלו את בני המאה ושתיים או המאה ועשרים שתפגשו שם מתי יצאו לפנסיה, ומה הם עושים בה? הם יפערו זוג עיניים תמהות ולא יבינו בכלל על מה אתם מדברים. למה? כי בשפה האוקינאווית אין בכלל מילה שמשמעותה היא פנסיה! פנסיה היא המצאה מערבית שפירושה המעשי הוא עבודה, עבודה, עבודה – בום. מעבר לספסל, כיסא נוח או כורסת טלוויזיה מפנקת. באוקינאווה במקום המילה פנסיה קיימת מילה מופלאה אחרת – "היקיגאיי" שפרושה המילולי הוא "הסיבה שבגללה אני מתעורר/ת בבוקר". ואיך אני יודעת כל כך הרבה על אוקינאווה? פשוט כי הקשבתי להרצאה המופלאה של דן ביוטנר בטד שבה הוא מספר על מחקר ה"אזורים הכחולים" אותו ביצע עם חברת "נשיונל גאוגרפיק" ו"המרכז הלאומי להזדקנות בארה"ב". במהלך המחקר הם סקרו אזורים ברחבי העולם שבהם אנשים ונשים חיים עד גיל מאה ויותר, בבריאות טובה, מתים בשנתם והכי חשוב – חיים חיים מלאי משמעות ושמחה עד יומם האחרון.

אז למה טובי המדענים, החוקרים והרופאים סוברים שהיציאה לפנסיה היא טעות? הנה הסיבות המרכזיות שאני אספתי, מיפיתי, חקרתי ובדקתי.

פרופ יובל - ריאיון במגזין אגוגו
על דיכאון ואלצהיימר

למען בריאותכם אל תצאו לפנסיה

דן ביוטנר – הרצאת טד.
איך לחיות כדי להגיע לגיל 100?

"היקיגאי" במקום פנסיה!

1. הסיבה הבריאותית – מהשמנה ועד דימנציה.

יציאה לפנסיה משמעותה שינוי מהותי באורחות החיים, שלרוב מביא עמו התרופפות כללית במשמעת העצמית…קצת כמו בחופשות וחגים רק שהפעם זה מן חג שלא נגמר. ומה קורה ב”חג” הזה? מתפתים ואוכלים יותר (ובעיקר את כל מה שלא כדאי), מתקשים לשמור על שגרה, מבלים עד מאוחר אל מול הטלוויזיה (ויאפ, שוב אוכלים) קמים מאוחר, מחפשים במה למלא את הפנאי, מוצאים שמשעמם לנו ומפיגים את השעמום בבישול ואפייה (ושוב אוכלים ) וכל זה מביא עמו שפע של בעיות בריאותיות! ואם לא די בכך אז עוד הוכחה לכך שיציאה לפנסיה ומעבר לחיי נוחות על כורסת הטלוויזיה היא רעיון גרוע, מצאתי בכמה וכמה מהרצאותיו של פרופ’ יורם יובל חוקר מוח ופסיכיאטר מוערך – הנה למשל בראיון על זיכרון, אלצהיימר ודיכאון במגזין הבריאות אגוגו הוא אומר ללא היסוס: “אל תצאו לפנסיה” – ומסביר ומפרט שמקומות העבודה במאה ה21 מספקים למוח שלנו אתגרים ללא סוף וזה בדיוק מה שהמוח שלנו צריך כדי לא לחלות במחלות כמו דימנציה ואלצהיימר (קישור לראיון המלא והמרתק באגוגו הנחתי פה מעל

2. הסיבה הרגשית – תסמונת הקן המתרוקן.

הגוזלים פורשים כנפיים ועפים לעיר אחרת, לקיבוץ מרוחק או אפילו אל מעבר לים, לעיתים בן או בת זוג הולכים לעולמם ולעיתים הדרכים פשוט מתפצלות – בכל אחד מן המקרים הבית שפעם היה מלא בהמולה אנושית שמילאה את הלב – מתרוקן. אז נכון שלפעמים השקט הזה נעים לנו לאוזן, אבל כמו תמיד זו בעיקר שאלה של מינון. שקט בגבולות הטעם הטוב הוא בהחלט דבר מבורך אבל שקט תמידי הולך והופך לבדידות על כל תסמיניה. ואם כאשר עוד יצאנו למעגלי העבודה שלנו, לפחות חלק מן היום התאפיין במפגשים אנושיים עם אנשים מוכרים (ולעיתים אפילו אהובים:) הרי ברגע שבו אנו פורשים בבת אחת כל מעגלי ההיכרות שלנו נעלמים. וכן, גם אם הקולגות שלנו לעבודה ישבעו בהן צדקם ויבטיחו לשמור על קשר – שגרת היום יום תמסמס אותו לכדי “פעם ב…” לא כי אנו לא חשובים להם אלא כי הם יהיו עסוקים ואילו אנחנו (הפורשים) נתחיל להרגיש כטרחנים תלותיים שרק מחכים לשיחת הטלפון שלהם.

3. הסיבה הכלכלית – תסמונת הארנק המהלך.

אז כפי שציינתי בסעיף 2 יציאה לפנסיה משמעותה המון זמן פנוי! ומטבע הדברים (ולפחות אצל מרביתנו) זמן פנוי סופו להתמלא. במה נמלא את הזמן הפנוי? בהרצאות, מופעים, טיולים, נופשים, חוגים, שופינג, מסעדות, בילוי עם הנכדים וכ”ו וכ”ו. ונחשו מה מאפיין את כל אלו? נכון מאוד! כולם עולים לנו כסף ובכולם מסלולו של הכסף הוא חד כיווני – מן הארנק שלנו אל העולם! ומה הבעיה בזה תשאלו? הרי כל חיינו עבדנו קשה, חסכנו והפרשנו לפנסיה כעת הגיע זמן לבזבז (והרי את לא מציעה שניקח עמנו את הכסף לעולם הבא – נכון?) ואני אשיב ואומר – לא לעולם חוסן! ובעיקר לא חוסן כלכלי! ולפחות כרגע, כל המחקרים מראים שכולנו נחיה הרבה יותר מהורינו! והרבה יותר ממה שחשבנו. ובמקרה שכזה לא בטוח שמה שחסכנו אכן יספיק (ואם אתם בונים על המדינה שתסייע – תשכחו מזה:) אז מה עושים? מבחינתי הפתרון המנצח הוא להמשיך ולהוסיף מרכיבי רווח בכל גיל! כלומר להמשיך ולהיות יצרנים ולא רק צרכנים – והחלק הכי טוב בזה הוא שאם תמצאו משהו שממש תהנו לעשות, אז לא רק שלא תבזבזו כסף על ההנאות שלכם – אלא שאפילו תמצאו אנשים שישלמו לכם כדי שתעשו את מה שממילא בא לכם לעשות! גאוני. לא ככה?

4. הסיבה האנושית – אם לא זזים קדימה, מתדרדרים אחורה!

לג’ף רוברטי יש משפט שאני מאוד אוהבת: “העסק שלנו הוא רק תירוץ להתפתחות האישית שממילא עלינו לעבור” ובי נשבעתי אני רואה את ההוכחה למשפט הגאוני הזה בכל יום ולפעמים אפילו כמה פעמים ביום, כשהעסקים של לקוחותיי (ושלי:) מאלצים אותנו להתמודד עם דברים שמעולם לא חשבנו שנצטרך לעבור – וכל תוצאה, כל הישג, כל התקדמות – לא באים לידי ביטוי רק בעסק שלנו, אלא משנים משהו בחיינו באופן נרחב והוליסטי. יש אנשים שבזכות העסק שלהם מתמודדים עם פחד קמאי ועולים לראשונה בחייהם על במה, יש כאלו שלומדים לנהל משא ומתן בדרך אנושית, מקרבת ומקדמת, יש כאלו שמשפרים לראשונה בחייהם את מערכות היחסים שלהם עם כבודו מר כסף, יש כאלו שלומדים להעז וכאלו שלומדים לבלום ולאזן, להעלות הילוך ולהאיץ או להיפך להאט ולנשום – כל אחד ואחת והשיעור שלו או שלה. וכך יוצא שהעסק החדש (או החדש ישן) פותח בפני הבעלים שלו עולמות חדשים, מזמן הרפתקאות מרגשות ואתגרים שההתגברות עליהם מעצימה ומחזקת. וזה גבירותיי ורבותיי קורה בכל גיל! ואם אנחנו לא רוצים להתדרדר אחורה – חובה עלינו לצעוד קדימה.

ולסיכום - נראה שאת ואתה כבר מבינים – עסק, עיסוק או יוזמה חברתית, כל אלו בהחלט יעשו את העבודה, יחזירו אותנו למעגל העשייה, ימלאו את כל השעות הריקות, יעניקו לנו אנרגיה, שמחת עשייה והנאה מרובה, יחטבו את המוח שלנו, ישמרו על בריאותינו, ימלאו את ארנקנו (או לפחות לא ירוקנו אותו במהירות שיא)ויסייעו לנו לצעוד קדימה!

הכירו כמה מזקני העתיד - אנשים נפלאים ונשים מוכשרות שזכיתי להכיר ולצעוד איתם ואיתן את הדרך:

זהו כמובן קומץ קטן (ורק מן השנה האחרונה) – כי קצת קשה היה להכניס בדף אחד מעל 200 איש/ה

"דפנה בוקר טוב, הקשבתי להדרכות המוקלטות שלך במנבטה והן פשוט זהב טהור!!! כל כך עוזרות לנו להתמקד, להבין את הטעויות (היו דברים שאמרת שממש היה לנו לא נעים לשמוע כי זה הבהיר לנו את הטעויות – אבל אנחנו יודעים שגם זה חלק מהצמיחה) את והמנבטה –זה פשוט אוצר עבורנו! בתודה ובהערכה גדולה איימי וניראל"
ניראל ואיימי לוינסון (גיל 60-61) קיבוץ עמיעד
ראש הברוש – מרכז מבקרים ומתחם סדנאות ליצירה בחומרים מן הטבע.
"דפנה אהובה שלי, בזכותך נולדתי מחדש, חממה, מנבטה ושיחות אישיות – הכל לקחתי ובשתי ידיים. את הצלחת להוציא אותי ממקום כבוי ורדום, להאיר את עיניי ולהעיר את ליבי מחדש. הצלחת להזכיר לי אהבה נושנה ולמצוא בתוכי את הכוחות לצאת שוב לדרך. יחד איתך התמודדתי עם כל הפחדים (כולל הטכנולוגיים) וגברתי עליהם! והיום כשהבלוג כבר מונה מאות קוראים נאמנים ומרוצים, אני אפילו מתפנה להגשמת החלום הבא ולפריצת הדרך הבאה – כי כל החיים לפניי - תודה!!!"
דניאלה סגל (גיל 69) קיבוץ מבוא חמה
סופרת, בעלת בלוג, מנחת ביודנסה ומקיימת מפגשי סופרת
"בדיוק בגיל שכולם מחליטים לפרוש ולנוח, אנחנו החלטנו לעזוב משרות בכירות כשכירים, להגשים חלום ולהקים את "חוות עזיזו – לבנדר מהגולן". וכן, אנחנו יודעים דפנה שיש לנו כמה "חוליות חלשות" בעיקר בתחומי השיווק הדיגיטלי – אבל בדיוק בשביל זה יש לנו אותך! ומן ההיכרות אתך יש לנו תחושה טובה שיחד נמצא את הפתרונות גם לזה"
לילך ודן אסרף (גיל 57-60) מושב כנף
בעלי חוות עזיזו - לבנדר מהגולן, מרכז מבקרים בניחוח פרובנס, סיורים מודרכים וחנות המפעל עם שלל מוצרי לוונדר מיוחדים
"דווקא בלב משבר הקורונה, בדרך מפתיעה ולא צפויה התגלגלתי להקמת קבוצות מיינדפולנס בזום ולהקמת קבוצת "מתבוננים אחרת". כל אלו חיזקו בי את התחושה שיש לי עוד הרבה מה להעניק לעולם ובעיקר בתקופות מאתגרות שכאלו. וכמו שאת תמיד אומרת השיווק (שהוא כידוע החלק הכי חלש שלי) הוא הכלי המשמעותי שבעזרתו אוכל לעשות זאת יותר ולהגיע לכל חלקי הארץ, אז נכון שאני עדיין בדרך – אבל את והמסגרת, המשימות והעידוד במנבטה בהחלט לא נותנים לי להתנמנם ולעצור – תודה ענקית על הכל"
נאוה שפירא (גיל 66) קיבוץ כפר חרוב
מטפלת רגשית בכירה ומיומנת בעלת מגוון תארים והתמחויות. פתחה במהלך הקורונה קבוצות מיינדפולנס בזום וקבוצות תמיכה לאנשים המתמודדים עם מחלות קשות.
"דפנה אהובה, ג'ון לנון אמר ש"החיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים דברים אחרים" אמר וצדק! אז נכון שכרגע החיים לא מפסיקים להפתיע (ולצערי גם לעכב) אותי, אבל בימים ורגעים כאלו אני נושמת עמוק ומודה לעצמי על הבחירה בך ובמנבטה! ולמה? כי ברור לי שלעבור את הדרך הזו לבד - היה הופך אותה לקשה הרבה יותר ואולי אפילו לבלתי אפשרית"
אתל פוליק (גיל 61) מושב כנף
אשת חינוך ומנחת הורים, בימים אלו מקימה בחצר ביתה מיזם ייחודי ומקורי להורים וילדים.
"דפנוצ׳קיה שלי, מאז שיצאנו לדרך אני מרגישה שאני חיה בתוך נס אחד ענק ומתמשךךךך! בגיל 69 ובלב משבר הקורונה - אני מרוויחה יותר ממה שהרווחתי בכל חיי, אני מאושרת, מלאת סיפוק ועושה בדיוק את מה שאני רוצה. תודה לך שעזרת לי להפוך מנבג (חחחח...אפילו לא נבט) לצמח משגשג ופורח!!!"
מירי דביר (גיל 69) קצרין
"אחות לדרך" – מלווה (בקשת של דרכים) אנשים ונשים במצבי חיים מאתגרים ו/או משמחים.
"דפנה יקרה – את ללא ספק אישיות מיוחדת ומובילה בתחומה. אנרגטית, עם יכולות להניע ולקדם דברים. יש לך ידע עצום והכי חשוב רצון בלתי נלאה לעזור, להדריך ולהנחות אנשים כדי להגשים את מטרותיהם! והכל בצורה פשוטה, אפשרית ומובנת לכל אחד – מעריך ומודה לך על הליווי וההדרכות שקבלתי ממך בכל הדרכים והאופנים"
ארנון בוטל (גיל 72) מושב גבעת יואב
חקלאי ותיק ומוערך שמקים בימים אלו את מיזם "מורינגה גולן" - הכולל אתר תוכן, מפגשי חווית המורינגה וייצור ומכירה של מגוון מוצרי בריאות מעץ המורינגה
"אז נכון שאני כבר הרבה שנים במקצוע ובעולם העסקי, אבל כמו שאת יודעת דפנה, בשנים האחרונות החיים הפתיעו ואתגרו אותי בדרכים לא פשוטות, בכל האתגרים הללו את והמנבטה הייתם לי לבית, נהניתי מן הלמידה המשותפת, מן היכולת שלי לתרום ולהיתרם ואפילו ממפגשי הזום שהם ממש לא ההעדפה הראשונית שלי : ) אז כמו שאני תמיד אומרת לך: "לאן שתלכי אלך – באהבה ובהערכה גדולה"
עליזה פולצ'ק (גיל 69) המושבה קדמת צבי
אומנית וצורפת. בעלת "אומנות צרופה" – יוצרת תכשיטים ועבודות אומנות בשילוב זהב, כסף, אבני בזלת ושיטות חריזה מיוחדות. פותחת בימים אלו גלריה חדשה ומתחם סדנאות
"כשפרשתי באופן רשמי מן העבודה ידעתי שאין לי שום רצון לשבת על הגדר ולהביט בחיים חולפים מול עיניי וברור היה לי שאחד הדברים הראשונים שאעשה זה לפנות אלייך דפנה (מגלה לך שכשרשמתי את פגישתנו הראשונה ביומן כתבתי לכמה מחבריי הטובים שבתאריך הזה חיי עומדים להשתנות לטובה!) ואני כל כך שמח שעשיתי זאת כי על אף שאנחנו רק בתחילתו של התהליך התוצאות כבר משמחות, מרשימות ומפתיעות לטובה – תודה לך אישה נפלאה שכמוך! אני בטוח שכל מי שיצטרף אלייך יזכה ובגדול"

*להאזנה לראיון קצר של עופר עם אברי גלעד בגלי צה"ל לחצו כאן: https://bit.ly/3C6Dz3F
(הצוות של אברי הגיע לעופר בעקבות סדרת סטטוסים שהעלנו)
עופר בן זאב (גיל 65) קיבוץ אפיק
מטפל ומנחה קבוצות ב"שיטת הזאב", פעיל חברתי בתחומי קהילת הלהט"ב בישראל.
"אז הגעתי לשלב בחיים בו החלטתי לחשב מסלול מחדש, כי זה מן גיל כזה שבו כבר לא מתחשק לי יותר לעשות דברים רק כי חייב, זה מבחינתי שלב בחיים שבו אני רוצה לדייק את העשייה ולהביא את כלל הכישרונות והמיומנויות שלי לידי ביטוי - ויודעת מה דפנה? מסתבר שזו משימה בכלל לא פשוטה! אז תודה שאת והמנבטה נמצאים שם תמיד עבורי, ובכל פעם שהדרך מסתבכת או מתפתלת את שם כדי לסייע לי לחזור למסלול - זו מעטפת מקצועית, אוהבת ומחבקת"
סיגלית ליברמן מושב יונתן
אדריכלית נוף. תכנון גינות נוי, מאכל ומרפא בהשראת חוכמת הרמב"ם.

נשמע מעניין? רוצה לספר לי איפה המילים שלי פגשו אותך? בשמחה! אפשר לכתוב לנו וואטסאפ או מייל

ואפשר גם להצטרף (ללא עלות) לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו וליהנות מתכנים מעוררי מחשבה והשראה

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ לחצ/י כאן