את “זרעים של תקווה” התחלתי בקמפיין מימון המונים עם כוונה ברורה ותוכניות סדורות. אך כמו תמיד בחיים, ההפתעות הגיעו… חלק מהרעיונות הראשוניים שלי כשלו ודלתות נסגרו, ומן העבר השני דלתות אחרות דווקא נפתחו ורעיונות חדשים תפסו את מקומם של הקודמים. וכך צעד אחר צעד, דייקתי את עצמי ואת המיזם ומצאתי אינספור דרכים לחבר את כל מה שאני עושה (לפרנסתי, כאמא וכבת אנוש) למעשים טובים! וכך גם למדתי(שוב:) ש…הכל אחד הוא!
מי אני?
אז…גרסה מלאה ומפורטת תמיד תוכלו למצוא כאן 
ועל רגל אחת: אני דפנה פרנקל, אמא של ענר והלל (הילדים והחברים הכי טובים שלי:) לפרנסתי אני פרויקטורית, רעיונאית ומפתחת תוכן, יועצת ומרצה בתחום העסקי ולקהל הרחב (לא מתה על המילה יועצת ולא על המילה מרצה אבל אין לי כרגע מילים מתאימות אחרות:) “מופתעת קשב ומופרעת קצב”, נשיאת כבוד בללה לנד ואופטימית חסרת תקנה, אוהבת לאהוב, לחבק, ללמד, ללוות, להרצות ולהשפיע לטובה. גם לעולם העסקים וגם לעולם ההתנדבות הגעתי בגיל צעיר מאוד ובשניהם אני מוצאת את מה שהכי חשוב לי… חופש בחירה וחדוות עשיה – אבל אל ההבנה שניתן ואפשרי לשלב בין שני התחומים הגעתי לאט משהייתם מצפים ובמרבית חיי הצעירים הפרדתי בין העסקים להתנדבות תוך שאני מטפחת בסתר את חלום חיי הגדול…יום אחד אפסיק לעבוד בתמורה לכסף ולהפוך למאמא תרזה במשרה מלאה (נשבעת! זה באמת היה חלום חיי) אבל וכמו שאמר ג’ון היקר (לנון): “החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים דברים אחרים” וגם אני בחרתי בחיי בחירות מרובות (שאני לא מצטערת על אף אחת מהן!) והן סללו לי דרך קצת אחרת, כזו שלא אפשרה לי לעזוב הכל ולהפוך למאמא דפניס… אבל במהלך השנים, ותוך כדי עשיה, תהיה, מחשבות והתלבטויות הלך והתגבש אצלי העיקרון שעונה לשם החביב “עיקרון הקוקופלי” (תוכלו לקרוא עליו יותר בבלוג) ובעקבות התובנה, ירדה עליי השלווה וככה נולד “זרעים של תקווה”.